כתוב בפרשה "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה.." על הפסוק הזה, אומר אבא, שכשאדם מרבה בתענוגות גשמיים הוא מגיע לפריקת עול ואז "וישמן ישורון ויבעט.." ולכן מדגיש כאן התורה "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע" כלומר אם תתנהגו בהתאפקות בחיי היום יום ותאכלו רק לשובע ולא יותר מזה יקוים בכם "וישבתם לבטח עליה" כי כך לא תחטאו ותשבו על אדמתכם.

—

"אל תקח מאתו נשך ותרבית …" מסביר אבא ואומר בכל עיסוק שאדם מתפרנס ממנו הוא זקוק לביטחון בקדוש ברוך הוא. האיכר זורע ומתפלל לגשמי ברכה, העוסק במיקח וממכר מתפלל לרווחים ובכל שאר המלאכות. מה שאין כן המלווה בריבית שיש לו תחושה שהוא לא זקוק לחסדי ה'. שהרי הרווח שלו קבוע מראש והולך וגדל מידי יום. לעומת זאת התירה התורה לקחת ריבית מנוכרי מכיוון שיש ספק אם הנוכרי יפרע בזמן את ההלוואה ולכן במקרה כזה חש המלווה שהוא זקוק לחסדי שמים.

—

"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ… שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר" שואל אבא למה נאמרו דיני שמיטה בלשון יחיד ואילו דיני היובל נאמרו בלשון רבים "וקידשתם את שנת החמישים….יובל היא תהיה לכם", עונה אבא שלפי ההלכה נוהגים דיני יובל רק בזמן שכל שבטי ישראל נמצאים בארץ ומשום כך מובאת מצוות היובל בלשון רבים לעומת זאת חייב במצוות שמיטה כל אחד ויחיד היושב בארץ ולכן דיני שמיטה נאמרו בלשון יחיד.

—

"והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם.." כרגיל אבא תמיד מוצא רמזים בכתוב וגם כאן. בפסוק יש רמז שעושין תשובה בחודש השביעי כי "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי.." ראשי תיבות "תשובה". בנוסף, "תעבירו" הן אותיות "עבירות". רמז שהשופר דוחה עבירות.

שבת שלום ומבורך!